אפרת

(בית א') בַּבֹּקֶר הִיא קָמָה, הַשֶּׁמֶשׁ עוֹד נָמָה, אֲבָל אֶפְרָת כְּבָר מְאִירָה אֶת הַקּוֹמָה! עִם חִיּוּךְ עַל הַפָּנִים וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, הִיא מִשְׁתַּדֶּלֶת לְהַצְחִיק אֶת כָּל הַמִּשְׁפָּחָה כֻּלָּהּ. בְּדִיחָה פֹּה, מִלָּה שָׁם, וְהַלֵּב מִתְרַחֵב, אֶת הַהוּמוֹר שֶׁלָּהּ כָּל אֶחָד כָּאן אוֹהֵב.

(בית ב') בַּחֶדֶר הַשֻּׁתָּף, הַחֲגִיגָה לֹא נִגְמֶרֶת, אֶפְרָת הִיא שֻׁתָּפָה פָּשׁוּט נֶהְדֶּרֶת. גַּרְבַּיִם בַּצַּד, גַּרְבַּיִם בָּאֲוִיר, זֶה הַסִּימָן שֶׁלָּהּ – הֲכִי מֻכָּר בָּעִיר! וּבַלַּיְלָה, כְּשֶׁהָעַיִן כְּבָר כִּמְעַט נֶעֱצֶמֶת, הִיא נִזְכֶּרֶת לִסְגֹּר אֶת הַמִּטָּה וְלֹא מְנַמְנֶמֶת.

(פזמון) אֶפְרָת, אֶפְרָת, כַּמָּה כֵּיף אִתָּךְ לִחְיוֹת, מְמַלְּאָה אֶת הַבַּיִת בִּצְחוֹק וּבִשְׁטֻיּוֹת. יַלְדָּה חָרוּצָה, שְׂמֵחָה וּמְתוּקָה, מַגִּיעָה לָךְ הַיּוֹם הַבְּרָכָה הֲכִי עֲמֻקָּה!

(בית ג') וּכְשֶׁיּוֹם שִׁישִׁי מַגִּיעַ, וְהַבַּיִת כְּבָר מוּכָן, אֶפְרָת לֹא נָחָה, הִיא הַכּוֹחַ הַמְּכֻוָּן. בְּעֵרֶב הַשַּׁבָּת הִיא מְעַרְבֶּבֶת הַטְּחִינָה, בְּכָל כֹּחָהּ, בִּמְסִירוּת וּבִנְגִינָה. זֶה פָּשׁוּט תַּעֲנוּג, זֶה כֵּיף אֲמִתִּי, לִרְאוֹת אֶת הַחֲרִיצוּת שֶׁלָּךְ, בְּאֹפֶן חֲוָיָתִי.

(סיום) אָז מִשְּׁמוּאֵל וְאַיֶּלֶת, שֶׁאוֹהֲבִים כָּל כָּךְ, נְאַחֵל שֶׁהָאֹשֶׁר אֶצְלֵךְ לְעוֹלָם לֹא יִדְעַךְ. שֶׁתִּהְיִי תָּמִיד שְׂמֵחָה, בְּרִיאָה וּמְאֻשֶּׁרֶת, וְתַמְשִׁיכִי לִהְיוֹת אָחוֹת פָּשׁוּט נֶהְדֶּרֶת!