נו מה

בית א': יום ראשון בבוקר, השעון עוד לא צלצל, היא נכנסת לכיתה, מתחילה להשתולל. עוד לא פתחנו מחברת, עוד לא הוצאנו עט, אבל היא כבר בקצב, לא נחה לרגע קט.

פזמון: "נו מה? נו מה?" היא שואלת את הקיר, "נו מה? תגידו לי אתם!" – זה כבר נהיה שיר. פעם שישים בשיעור, זה השיא החדש, הראש שלנו כבר סחרחר, מרגיש כמו פטיש.

בית ב': אנחנו מסתכלים עליה, היא מחכה לתשובה, "נו מה?" היא שוב זורקת, עם המון התלהבות וחיבה. אולי זה קוד סודי? אולי זו שפה חדשה? ביום ראשון זה מפציץ, זו פשוט הרגשה קשה.

סיומת: אז אם תשאלו אותי איך היה היום בשיעור, אני פשוט אגיד לכם... "נו מה?", זה הסיפור!