שיר לאמא 2

בַּיִת 1
כָּל הַחֹפֶשׁ הִיא רָצָה, לֹא עוֹצֶרֶת לְרֶגַע
עוֹבֶדֶת וְחוֹשֶׁבֶת אֵיךְ לְשַׂמֵּחַ כָּל יֶלֶד
תָּכְנִיּוֹת, בֵּרוּרִים וַחֲלוֹמוֹת,
שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ טוֹב, מָלֵא חֲוָיוֹת.

פִּזְמוֹן
אִמָּא, אַתְּ הַלֵּב שֶׁל הַבַּיִת
אַתְּ הַכּוֹחַ, הָאוֹר שֶׁמֵּאִיר תָּמִיד
בְּכָל מַחֲשָׁבָה, בְּכָל תָּכְנִית קְטַנָּה
עָשִׂיתָ אֶת הַחֹפֶשׁ לְמַתָּנָה.

בַּיִת 2
טִיּוּלִים, הַפְתָּעוֹת, יָמִים שֶׁל שִׂמְחָה
הָעֵינַיִם עֲיֵפוֹת אֲבָל הַנְּשָׁמָה רְגוּעָה
אַתְּ נָתַתָּ אֶת כֻּלֵּךְ וְלֹא בִּקַּשְׁתָּ דָּבָר
רַק לִרְאוֹת אוֹתָנוּ צוֹחֲקִים שָׂמֵחַ אוֹתְךָ כְּבָר.

פִּזְמוֹן
אִמָּא, אַתְּ הַלֵּב שֶׁל הַבַּיִת
אַתְּ הַכּוֹחַ, הָאוֹר וְהַקֶּסֶם שֶׁמֵּאִיר תָּמִיד
בְּכָל מַחֲשָׁבָה, בְּכָל תָּכְנִית קְטַנָּה
עָשִׂיתָ אֶת הַחֹפֶשׁ לְגַן עֵדֶן – מַתָּנָה.

סִיּוּם
תּוֹדָה אִמָּא עַל כָּל רֶגַע וְרֶגַע
עַל כָּל מַחְשָׁבָה, עַל כָּל חִיּוּךְ שֶׁנָּתַתְּ
אַתְּ מְסוּרָה, אַתְּ מְיֻחֶדֶת כָּל כָּךְ
זֶה שִׁיר בִּשְׁבִילֵךְ, אוֹהֲבִים אוֹתָךְ.