בסוכה שלנו

בית א׳

כשהערב יורד והשמיים מאירים,
בסוקה שלנו שוב כולם מתחברים,
שרשרת של אורות, ריח הדס באוויר,
והלב כבר יודע – זה הזמן שוב לשיר.

רוח קלה עוברת בין ענפי הסכך,
ילדים צוחקים והשולחן כבר ערוך,
עוד חיבוק, עוד חיוך, עוד תפילה קטנה,
שנשמור את האור הזה לכל השנה.

פזמון:

חג סוקות שמח, חג של אהבה,
חג של משפחה, של תקווה ושלווה,
נרים את הלולב, נביט אל השמיים,
ונבקש רק טוב – לנו ולכולם.

חג סוקות שמח, שיישאר האור,
שנדע תמיד לתת, לחבק ולזכור,
כי הבית האמיתי הוא לא קירות ותקרה –
הוא האנשים שאוהבים אותך בחזרה.

בית ב׳

ארבעת המינים נאספים בידיים,
שונים זה מזה – אך יחד הם שלמים,
כמו כולנו בעולם, כל אחד בדרכו,
וכשאנחנו מאוחדים – הלב מוצא את מקומו.

והסוקה מזכירה, בין שמחה לשמחה,
כמה מעט צריך כדי להרגיש ברכה,
לא עושר ולא זהב הם שעושים אותנו שלמים,
אלא רגעים של חסד עם האנשים שאוהבים.

פזמון:

חג סוקות שמח, חג של אהבה,
חג של משפחה, של תקווה ושלווה,
נרים את הלולב, נביט אל השמיים,
ונבקש רק טוב – לנו ולכולם.

חג סוקות שמח, שיישאר האור,
שנדע תמיד לתת, לחבק ולזכור,
כי הבית האמיתי הוא לא קירות ותקרה –
הוא האנשים שאוהבים אותך בחזרה.

ושיבואו ימים של שקט וביטחון,
שכל תפילה תהפוך למציאות וחלום,
שכל מי שרחוק ימצא את הדרך הביתה,
ונשב כולנו יחד – בלי פחד, רק באהבה.

פזמון:

חג סוקות שמח, חג של אמונה,
של שלום בלב ושל התחלה חדשה,
מתחת לסכך, מול כוכבים בשמיים,
נודה על החיים ונרים שוב לחיים.

חג סוקות שמח, לכל עם ישראל,
שייפתחו בפנינו שערי המזל,
בריאות ואהבה, שמחה וברכה,
ושניפגש תמיד… בסוקה שלנו.